אמריקה היא יבשת עשירה בתרבות והיסטוריה ולחלק המרכזי יש מורשת מאיה נהדרת שאינה מוגבלת למקסיקו, כפי שחושבים חסרי דעת. כאן במרכז אמריקה נמצא גואטמלה והיום נדבר על המנהגים שלהם.
אם תסתכל על מפה תראה שהמדינה קטנה, אבל האמת היא שהגיאוגרפיה הצמודה שלה מפגישה בין אקלים ונופים רבים ושונים. כמו שיש יערות גשם יש גם מנגרובים וכמו שיש א מורשת היספנית חזקה el מורשת מאיה כתוב שם גם הווה.
גואטמלה
בתקופות הקולוניאליות, שטח גואטמלה זה היה חלק ממלכות המשנה של ספרד החדשה אך לפני שהיה בבעלותו של בני המאיה והאולמקים. העצמאות הגיעה בשנת 1821, כשהפכה לממלכת גואטמלה ובהמשך הפכה לחלק מהאימפריה המקסיקנית הראשונה והרפובליקה הפדרלית של מרכז אמריקה, עד שלבסוף בשנת 1874 נולדה הרפובליקה הנוכחית.
החיים הפוליטיים של חלק זה של אמריקה סומנו על ידי חוסר יציבות, דיקטטורות ומלחמות אזרחים. כאן כל מה שהסתיים ב -1996 בדיוק ומאז הדברים היו רגועים יותר, אם כי אין זה אומר שעוני ואי-שוויון הושארו מאחור.
כמו שאמרנו לעיל יש גיאוגרפיה מגוונת. יש בו הרבה הרים, חופים באוקיאנוס השקט ומנגרובים אז תהנו נהדר מגוון ביולוגי זה הולך יד ביד עם נפלא גיוון תרבותי. ישנן שפות רבות יותר מ -20 קבוצות שפה למעשה, במספר תושבים כולל של כ 15 אלף איש.
יש לבנים, יש שחורים, מעט מאוד אסיאתים, ילידים ורבים מסטיזים, שניהם כמעט בפרופורציות שוות.
מנהגי גואטמלה
מכיוון שיש כל כך הרבה קבוצות שפות לכל אחד התחפושת האופיינית שלהם עם סמלים, סגנונות וצבעים משלהם אם כי באופן כללי קיימים צהוב, ורוד, אדום וכחול. בגדים באמת מבריקים כאן והם הגיבורים.
לדוגמא, בהרי אלטוס קוצ'ומאטאנס נשות העיירה נבאג 'מתלבשות בחצאיות אדומות עם גומיות צהובות, עם אבנט וחולצה מרובעת מסורתית שנקראת huipil. האיש לובש מעיל פתוח עם כובע כף יד ומכנסיים.
ישנם אזורים אחרים, למשל בעיירה סנטיאגו ממוצא המאיה, שם הנויפיל של הנשים הוא סגול, עם להקות ורקמות של פרחים ובעלי חיים. האמת היא ככל שאתה מטייל בגואטמלה יותר, כך תוכל למצוא מגוון רב יותר בבגדים מסורתיים. כולם יהיו יפים בעיניך.
אבל מה שלומם של גואטמלים? ובכן אומרים את זה הם מאוד מסורתיים וכי למרות שמדובר במדינה מודרנית, המסורות הקדם-היספניות וההיספניות עדיין קיימות מאוד. למשל, חגים דתיים הם דוגמה טובה. זהו מקרה ההנצחה של ימי הקדושים והנשמות הקדושות בין התאריכים 1 ו -2 בנובמבר, פסטיבל שמקורו טרום היספני שלא ניתן לזכור את התאריך המקורי שלו.
גואטמלים תמיד כיבדו את המתים, הרבה לפני ההתנצרות, ולמעשה היו אלה המתיישבים שלקחו את החגיגות הללו והפכו אותם לשלהם כדי למשוך עמים ילידים לשורותיהם. לאותם תאריכים משפחות מתקרבות לקברים ומשאירות אוכל ושתייה במנהג שנקרא רֹאשׁa.
מנהג זה הוא קדום והפיתוח של ארוחה נקרא נוּקשֶׁה שהיא ספרדית יותר.
הספרדים הביאו בקר וחיות משק והאנשים הילידים התאימו הכל. הבשר הקר המפורסם מגיע ל 50 מרכיבים ונראה יותר כמו סלט קר. הספרדים אימצו גם את המנהג להביא פרחים לקברים ולאחרונה, כמו כל תרבות חיה, הופיעו מריאצ'ים בבתי העלמין ובאוקטובר את ליל כל הקדושים הבלתי אפשרי.
אם מאות שנים לפני שהשליטה הפוליטית הביאה את מנהגיה, כיום השליטה התרבותית והכלכלית מביאה את שלה.
עוד חג קתולי מאוד חגג הוא Semana Santa. הוא נחגג במיוחד עם דגש רב באנטיגואה שם יש תהלוכות ארוכות ושטיחים יפים, הנקראים שטיחי ניסור, צבעוני ועם עיצובים של פירות ופרחים, שאנשי התהלוכה, לבושים בסגול, דורכים עליהם. לפני בוא חג המולד מתקיים פסטיבל מסורתי שיש לו דימוי של טקס טיהור: אנשים אוספים את כל הזבל הישן ושורפים אותו מול ביתם ב- 7 בדצמבר.
מפלגה זו נקראת שטן בוער.
ואז כן, ה חג המולד עם יותר תהלוכות, זיקוקים ומראות לידה בכנסיות. 24 בדצמבר הוא חגיגה של הפונדקים בהן ערב ה- 24 יש תהלוכות עם תמונות של מריה הבתולה וילד ישוע וילדים לבושים כרועים עם טמבוריות, קסטינות ונרות או פנסים. בזמן שהם הולכים הם שרים מזמורי חג מולד וזוגות וליווי לחם מתוק או טמלה הם נמשכים עד חצות.
א פסטיבל שמשלב את הנוצרי עם הפרה-היספני הוא הפסטיבל של המשיח השחור של אסקוויפולאס. זו מסורת המשותפת לאל סלבדור, הונדורס וגואטמלה והיא קשורה לאלים השחורים של Ek Chua או Ek Balam Chua. זה קורה למעשה בצ'יקווימולה, על הגבול המשולש, בינואר.
מנהגים אחרים, שאינם קשורים עוד לנצרות, הם מרוצי סרטים או משחק התרנגולים, בו מתבקש אישור מהקדושים ואמא אדמה והרוכבים לובשים תחפושות צבעוניות, צעיפים, נוצות וסרטים.
לבסוף, אם נשים את החגים הדתיים בצד, נוכל להסתבך עם יותר חגיגות חברתיות. כולנו חוגגים את שלנו יום הולדת וכאן בגואטמלה בדרך כלל שורפים רקטות בחמש בבוקר ואוכלים טמלה עם שוקולד ולחם צרפתי לארוחת הבוקר. לילדים אי אפשר לפספס את המסיבה. וכשמדובר בנישואין, הדבר המקובל, לפחות במשפחות המסורתיות ביותר, הוא שהחתן מבקש מהחותנים את ידה של חברתו ושיש מסיבת רווקים נפרדת, אחת בשבילה ואחת בשבילו.
האמת היא שמדינות אמריקה שהייתה בהן נוכחות רבה יותר של ספרד, בשל עושרן ובגיבוש אמנות של מלכות משנה חשובות שמילאו את קופת הכתר, משמרות כיום מנהגים דתיים וחברתיים רבים שבמדינות אחרות כבר נותרו בתהום הנשמה או שהם הרבה יותר רגועים.