טורקיה זוהי מדינה מרתקת שמיקומה הגיאוגרפי הפך אותה לצומת דרכים של תרבויות ותרבויות. יש לה עושר נפלא ואחרי אלפי שנות היסטוריה כיום היא נוצרת כרפובליקה דמוקרטית, חוקתית וחילונית.
מאחורי העדה והארגון הפוליטי הזה יש חברה מאוד מעניינת מבחינה תרבותית, אז היום נראה את מנהגים טורקיים.
מנהגים טורקיים
לכל עיירה יש את המסורות והמנהגים שלה, אותם קשרים בלתי נראים וגלויים המאחדים את חבריה ומהווים את המכנה המשותף המאחד את מה שאנו מכנים "לאום". אנו יכולים לחשוב שהזמנים המודרניים של הגלובליזציה הפילו מנהגים מקומיים רבים, אך למעשה מה שנחווה הוא השזירה שלהם. כן, חלקם ישנים, אחרים מתחדשים ואחרים נוטים להיעלם או לרדת ליגה, אבל משהו מהם עדיין נתפס בהוויה הלאומית של העמים.
אף אחד לא חושב הרבה על המנהגים שאנו נוהגים לפיהם כאזרחי מדינה זו או אחרת או חברים ביישוב או ארגון זה או אחר. אנחנו עושים אותם כל יום, אנחנו לא חושבים עליהם. הארגנטינאים שותים מאטה, האנגלים אוהבים את שעת התה שלהם, היפנים לא מבקרים אחד את השני בבית וכך נוכל להמשיך להכין רשימה אינסופית של היבטים מוכרים או נדירים ביותר שיש לאנשים.
אך כאשר אנו מטיילים, המנהגים והמסורות הללו מופיעים בפנינו בכוח בלתי נסבל. הם מנוגדים לשלנו, ואז אלה של אחרים ושלנו קופצים עלינו לאורך המסע שלנו. אני מאמין שכאשר אדם הוא מטייל או תייר, פתיחת הראש כדי להכיר את התרבות בה הוא מבקר הוא התנאי תנאי בל יעבור ליהנות ולגרום לטיול הזה לשנות אותנו.
אבל מה הם חלק מה מנהגי טורקיה?
קרא את ההון בכוסות קפה
ראינו אותו באלף סרטים או קראנו אותו באלף ספרים. ה קפה טורקי זה סופר מפורסם בין אם אתה שותה אותו מתוק או חמוץ. זה לא עובר מעיניהם והרוב טורקים שותים אפילו כוס אחת ביום. המנהג מתחיל כשנגמר הקפה ומשאירים את הספל: אז מכסים אותו בצלחת וממתינים שיתקרר. ואז הצלחת מוסרת וממנה מהצורות שלקח הקפה שמכתים את הכוס, אפשר לקבוע את העתיד. או כך לפחות מאמינים.
המנהג מעיד שאם אנחנו בין חברים יש מי שייבחר לקרוא את מזלם של אחרים. מי שמיומן יותר, כמובן, יותר רגיל או מנוסה. מצחיק.
יום הזהב
זה יום מיוחד של מפגש בין נשים טורקיות. נשים טורקיות בכל גיל נפגשות עם חברים או שכנים לאסוף מטבעות זהב. בכל מפגש משתתף אחד הופך למארחת ומכין אוכל ושתייה לכל השאר.
לאחר מכן, כל אורח בתורו מביא מטבע זהב למארחת ואותו דבר קורה בימים האחרים כשהיא עוברת דירה. התירוץ הוא להיפגש, לפטפט וליהנות מחברתם של אחרים, אך יחד עם זאת מקורו במנהג שלכל אישה איכשהו יהיה כסף משלה. דיי חכם!
מבקש את יד הכלה בנישואין
זה נשמע ישן, אבל הטורקים עדיין נוהגים לפי המנהג הזה. וזה די טקס שבו משפחותיהם של בני הזוג מתאחדות לאחר קבלת החלטת הנישואין. ברגע שהחתן מציע את ההצעה, הוריו מבקרים את משפחת הכלה בבית, בדרך כלל מביאים זר פרחים או כמה שוקולדים, ומבקשים מההורים או מהחברים המבוגרים את אישורם להצעת בנו.
הבכור הוא בדרך כלל האב, אבל יכול להיות שיש סבא, דוד או אח. בטקס כמובן שותים קפה טורקי ולחתן מגישים קפה מלוח.
ערב חינה
האם ערב לפני החתונה וזה משהו כמו א מסיבת רווקות. זה מאורגן בין משפחת הכלה לחבריה ובין משפחת החתן, אבל הם כן רק נשים. באותו לילה, מכניסים חינה ומורחים על ידיה של הכלה.
מה מסמלת החינה? יש אומרים שזה מסמל בתולות ואחרים אומרים שזו מעין ברכה להבטיח את שגשוג האיחוד. בנוסף, באותו לילה האורחים רוקדים וצוחקים ובשלב מסוים גם בורחות הדמעות כי נישואים מייצגים שינוי, הרגע בו הכלה נפרדת ממשפחתה ומהבית בו גדלה.
יציקת עופרת מותכת כדי לרפא את עין הרע
בֶּאֱמֶת? כן, הטורקים מאמינים באנרגיות רעות ובכוחם ליצור עין הרע, למשל, אז יש מנהג מוזר שכביכול משמש כדי למנוע זאת. בכל בית טורקי יש דמות זכוכית, העין הרעה, שמאמינים שהיא שומרת על «נזאר«, כלומר, עין הרע. הדמות הזו כביכול מפחידה אותו.
אך בנוסף לכך ישנה דרך טורקית נוספת להדוף אנרגיה שלילית והיא על ידי יציקת עופרת מותכת. האדם שהאמין שהוא סובל מעין הרע יושב על הרצפה על מפת שולחן. אדם אחר מחזיק מעל ראשו א קערה עם כוס מים בפנים. לפעמים מניחים זוג נעליים בפנים וגם דברים אחרים. לאחר מכן, מגיע מומחה לרוחות ושופך את העופרת המותכת למים.
לאחר הליך זה, אותו מומחה מדקלם כמה תפילות ומפרש את ההובלה על ידי התבוננות בצורות שהוא יוצר במגע עם המים.
סירה לילה
מסורת צבעונית זו מתרחשת בדרום מזרח המדינה, בעיקר במחוז סנהורפה. במהלך הלילה הזה, שבו אסור לנשים, מכינים כדור בשר נא ושותים ראקי, משקה אלכוהולי בטעם אניס. לאחר מכן הגברים הנאספים אוכלים ושותים, שרים שירים, משחקים ומנגנים בכלים.
בנוסף לבילוי, גם במהלך הלילה הגברי הזה מגייסים כסף כדי לעזור לעניים, לשתף פעולה בחתונה, הלוויה או הסיבה שבגללה נערך ליל סירה.
התוף של הרמדאן
חודש הרמדאן הוא חודש קדוש לקהילה המוסלמית. זהו חודש הצום והבנת ההיסטוריה של העם המוסלמי עצמו. בחודש זה הקהילה צמה עד השקיעה ואוכלת עד הזריחה. המוסלמים הם קמים לפני עלות השחר כדי לאכול, אבל זה לא משהו שתמיד קל. לאחר מכן, התוף של הרמדאן נכנס לפעולה שמה שהוא עושה זה להזהיר.
מישהו עם תוף מסתובב ברחובות וצועק דברים, לפעמים פסוקים, אומר לקהילה שהגיע הזמן להשתתף בטקס בסוף הרמדאן. המסורת באה מימי האימפריה העות'מאנית ולמרות שפעם הייתה מאוד פופולרית, יש לומר זאת היום זה מנהג נדיר יותר. הנייד החליף את התוף, לדוגמה.
אלו רק חלק מהמנהגים של טורקיה. כמובן שיש עוד הרבה.