לכל הערים האירופיות שצוברות מאות שנים של היסטוריה מקומות מסתוריים לדעת. מספיק לחקור מה הם ולהעז לצאת לחיפוש שלהם. הקיץ הזה יכול להיות הזדמנות טובה לטייל ברחובות בירת צרפת ובנוסף לצלם, לאכול קרפים וכריכים טעימים בחמאה על גדות הסיין מנהלים רשימה של מקומות שניתן יהיה להגיש נדיר, נדיר ומסתורי.
Un מוזיאון הערפדים, חצר מרוצפת עם מצבות מימי הביניים, את בית ישן של אלכימאי, בית העלמין פר לשז וכמובן, מפורסם אבל לא מסיבה זו לא מומלץ, קטקומבות של פריז. מחרוזת תפילה ביד, המצלמה והליכה.
מוזיאון הערפדים
ז'אק סירג'נט הוא קנדי של הורים צרפתים שיום אחד התלהב מכל מה שקשור לערפיריות. בעוד אביו לימד שיעורי ספרות צרפתית הוא החל להיות מוקסם מספרות פנטזיה וקומיקס, אגדות ופולקלור. ארסן לופין, דומאס, בלזק, שהו באותה תקופה בספרייתו גם בקנדה וגם בז'נבה, שם נסע ללמוד וסיים לימודי בלשנות.
הוא הפך למומחה בספרות אנגלית גותית, למשל, כך שהוא לא רק חובב ניבים וסרטים גרועים. הוא המשיך את לימודיו בסורבון בפריס ובשנת 2005 הקדיש את עצמו להקמת מוזיאון ולהרצאות. המוזיאון מוקדש לערפדים ומפלצות דמיון ובנוסף לחלונות הראווה המלאים בדברים מעניינים, יש לו חשוב ספרייה עם יותר מ -1500 ספרים וספריית וידאו עם יותר מ -1300 סרטים.
האם מוזיאון ייחודי ואקסצנטרי באמת שהתמקד בערפד, פולקלור מערבי ואזוטריות. המון מידע על שדים, טקסי הלוויה, פחד מהלילה, טיפולי רגרסיה, כישוף, אלמוות, טקסטים נדירים, שרידים מסתוריים שמורים בארונות פה ושם, ספות קטיפה, הכל עוזר ליצור אווירה גותית באמת שאתה הולך לאהוב את זה.
המקום פתוח כל השנה בין השעות 10 בבוקר לחצות, אך עליכם להזמין מקום מראש בטלפון. משך הביקור כשעתיים והמידע בצרפתית ובאנגלית. המטרו, קו 11, משאיר אותך קרוב בירידה בתחנת des Lilas. הכתובת המדויקת היא רחוב ז'ול דייויד, בן 14. זה עולה 8 יורו למבוגר.
חצר המצבות
המקום הזה קטן ויכול בקלות להישאר מעיניו אבל הוא נמצא במקום מאוד מתוייר כך שללא ספק אתם הולכים להיות קרובים לפספס אותו. זה נמצא על איל דה לה סיטה, בצד ימין של קתדרלת נוטרדאם, וזה א רחוב ישן. זה נקרא Chanoisse ומסתבר שעם הזמן פלחים שונים הושפעו והשתנו מהצמיחה העירונית של פריז.
חלק מרחוב שאנוסה שומר איכשהו על האוויר מימי הביניים. היא הצליחה לעשות זאת מכיוון שעד המאה ה -XNUMX חלק זה של פריז היה בשליטתו או השפעתו של הנזיר חנויין, מעין נזיר מבודד מהעולם שהוקדש למדיטציה.
לפיכך, חלק מהקסם של הרחוב הקטן הוא שהסיפור הזה קשור לנזיר, אך החלק הגלוי בקסמו המסתורי הוא בקטע הרחק מהמבט יש מצבות ...
במספר 26 של הרחוב יש בניין ישן עם דלת אדומה ומאחוריו יש מאוד פטיו אספלט קטן לא עם אבנים רגילות אלא עם מצבות. נכון, אם מסתכלים מקרוב, לא כולם מצבות אבל בחלק מהאבנים שנמצאות ליד הקירות יש כיתובים בלטינית וכשאתה בוחן מקרוב אתה עדיין מבין שמדובר במצבות שהיו פעם בכנסיות פריזיות, שם עד המאה ה -XNUMX.
נראה כי אדריכלי הבניין החליטו להשתמש בהם כדי לכסות את האדמה ולהפוך את הרצפה ומאז הם שם.
הבית של ניקולה פלמל
אלכימיה נחשבת לפרקטיקה פרוטו-מדעיתכלומר לפני המדע. למרות שאנו מזהים אותה מיד עם ימי הביניים, היא נהוגה למעשה במצרים, במסופוטמיה, ברומא העתיקה, ביוון ואפילו באימפריה האיסלאמית, תוך שילוב של ידע במטלורגיה, פיסיקה, כימיה, אסטרולוגיה ורפואה. במילים אחרות, יש לה מאות רבות של היסטוריה.
תעשיית התרבות המערבית תמיד ריסקה אותנו עם הרעיון שאלכימיה ביקשה להמיר עופרת ומתכות אחרות לזהב, אך במציאות היא קצת יותר עמוקה והחיפוש שלה הוא התרכז בחיפוש אחר אבן הפילוסוף כביכול וחיי נצח. צום, תפילה, התמרה של הנשמה, קצת מכל דבר. זה קרה ניקולה פלמל, בורגני מפריס שחי שם במאה הארבע עשרה ואשר על פי ההיסטוריה היה א אלכימאי מיומן.
הוא נסע לספרד ובחזרה לפריז בשנת 1407 הוא הקים את ביתו ברחוב דה מונמורנסי, 51, שהוא זה שאנחנו רואים בתמונות ועדיין עומד. הוא בערך בית האבן העתיק ביותר בעיר ועל פי האמור כאן, פלמל ביצע את הניסויים שלו מכיוון שהוא עצמו ביקש ממנו להעביר זהב לקופת המלוכה שלו.
במאה ה -XNUMX פלפל נפטר אך הוא כבר תכנן את קברו, סמלי היטב, בכנסיית סן ז'אק דה לה בושרי, שכבר לא עומד היום, אם כי ניתן לראות אותו במוזיאון קלוני.
ואתה יכול להיכנס לבית? כן, הבניין פועל כיום כמסעדה ולמרבה המזל הבעלים מנצלים את תהילת האלכימאי, המקום נקרא Auberge Nicolas Flamel, והוא מקסים בפנים.
קטקומבות של פריז
שמרתי את שני האתרים המסתוריים האחרונים סופית כי הם הידועים ביותר בפריס. המנהרות התת-קרקעיות מתחת לפריס קיימות עוד מתקופת הרומאים ונראה שיש מאות קילומטרים של מבוכים, חלקם ידועים וחלקם עדיין לא. זו הסיבה שרק חלקם פתוחים לציבור, חלק קטן שמוכר למעשה בשם גלוסקמה של דנפרט-רוצ'רו.
הנה בין שישה ושבעה מיליון שרידי שלד של אנשים שחיו פעם או מתו בפריס. הם הגיעו לכאן כאשר, החל מהמאה ה -XNUMX ואילך, בתי העלמין של הכנסיות הפריסיות החלו להיכשל והמכות נגעו ברחובות בגופות מכוסות למחצה, גשמים ששטפו את הקברים וכן הלאה.
אתה יכול להירשם ל- ביקור תיירותי, כמובן. כיום הכל נשלט יותר מכיוון שבשנת 2004 המשטרה מצאה מערה ענקית בה הותקנו קולנוע ובר. האחראים מעולם לא הופיעו אך מאז יש יותר בקרות. ניתן לקנות כרטיסים מראש אך מצפה להמתין לפחות שעה לסיור. זה מקום מאוד מתוייר!
בית עלמין פר לשז
ללא ספק זה כן אחד מבתי הקברות המפורסמים ביותר בעולם. הוא הוקם על ידי נפוליאון ובמשך תקופה ארוכה זה לא נעלם מעיניו אך כאשר נודע כי הוא קבור כאן מולייר פתאום אנשים רצו לישון את החלום הנצחי בין "מפורסם".
זו הסיבה שהיום הוא מאכלס את קברי הדמויות המוכרות כ אוסקר ווילד, ג'ים מוריסון, אלן קרדק (אביו של הרוחניזם), טיין-גספארד רוברט, ממציא הפנטסמגוריה או מחלוצי טיסות הבלון, תאודור סילבל וג'וזף קרוצ'ה-ספינלי שמת בשנת 1875 בניסיון לשבור שיא.
איך מגיעים לבית העלמין? יש תחנה שקוראים לה כמו בית הקברות אבל אל תתבלבלו כי היא משאירה אתכם חצי קילומטר מהכניסה. קו 2 מקרב אותך יורדים בתחנת פיליפ אוגוסט. בכניסה הם נותנים לך מפה בחינם למעבר בין המסלולים, אם כי אתה יכול גם לעשות בעצמך לפני שתעשה קצת מחקר באינטרנט.